מייסדי הבלט הישראלי

ברטה ימפולסקי והלל מרקמן

ברטה ימפולסקי נולדה בפאריס להורים ציוניים יוצאי רוסיה. בהיותה בת שנתיים, עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בחיפה. כשמלאו לה 14, החלה ימפולסקי ללמוד לרקוד בסטודיו לבלט בעיר.

הלל מרקמן נולד בחיפה להורים יוצאי רוסיה. את האהבה לאמנות הבלט הקלאסי גילה מרקמן, ספורטאי מצטיין, בגיל מאוחר יחסית, במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. אז החל מרקמן ללמוד לרקוד וזאת למורת רוחו של אביו אשר קיווה כי בנו יסיים את לימודי ההנדסה, שבהם החל בטכניון.

ימפולסקי ומרקמן נפגשו בסטודיו לבלט. שלוש שנים מאוחר יותר נישאו בטקס צנוע ויצאו לאנגליה, שם למדו במשך שלוש שנים בלט.

ימפולסקי למדה בבית הספר של הבלט המלכותי בלונדון ומרקמן למד בבית הספר הידוע לבלט של רמברט בעיר. שניהם המשיכו במקביל להשתלם אצל מורים ידועי שם כמו קתלין קרופטון, קליאו נורדי, וטניה תמרובה.

כבר בתחילת דרכם המקצועית רקדו ימפולסקי ומרקמן כסולנים בלהקות רבות ברחבי העולם, בין השאר בצרפת, בשוויץ, בבלגיה ובארצות הברית.

למרות העתיד המבטיח מעבר לים, החליטו השניים לשוב לישראל. בשנת 1965 הצטרפו כרקדנים ראשיים לבלט של האופרה הישראלית.

בשנת 1967 ייסדו ימפולסקי ומרקמן אנסמבל צנוע בשם "הבלט הקלאסי מחולון". הופעת הבכורה נערכה ביום 25.01.1967 באולם רינה בעיר. תוכנית הערב כללה כמה דואטים מתוך יצירות בלט מפורסמות.

בחלוף השנים היה ההרכב, שמנה בתחילה שישה רקדנים בלבד, ללהקת הבלט הישראלי – אחד ממוסדות התרבות החשובים בישראל.

בשנת 1970 פתחו בני הזוג את המרכז לבלט קלאסי – בית הספר הרשמי של הבלט הישראלי – אשר הפך עם השנים למוסד המוביל בארץ ללימוד אמנות הבלט הקלאסי.

במשך 45 שנים חבקה ימפולסקי, המנהלת האמנותית של הבלט הישראלי וכוריאוגרפית הבית שלו, יותר מ-30 יצירות מחול מקוריות.

בין עבודותיה הרבות, כוריאוגרפיות חדשות ליצירות קלאסיות כ"מפצח האגוזים" וה"יפהפיה הנמה", "סינדרלה" ו"רומיאו ויוליה".

לצד אלה, רקמה ימפולסקי יצירות בלט רעננות כמו "לרקוד לפי שירים" (1986), "גורה לידר" (1996), "אקסטזי" (1998), "מדיאה" (1999) "כתוב בחול" (2005), ו"אופטימוס" (2003).

על סגנונה הניאו-קלאסי כתבו המבקרים כי הוא מתאפיין באסתטיקה ובבהירות, ומחייב יכולת טכנית ואמנותית גבוהה מהרקדנים.

במהלך השנים זכתה ימפולסקי בפרסים רבים ובהם פרס המבקרים לכוריאוגרפיה הטובה ביותר בסנטיאגו, צ'ילה (1981) על עבודתה "וריאציות דבוז'אק" ופרס שר המדע, התרבות והספורט על מפעל חיים (1999). חבר השופטים בתחרות כתב אז כי "הפרס בא לבטא את ההוקרה וההערכה של החברה הישראלית לתרומתה של ברטה ימפולסקי למחול בישראל."